כך, לדוגמא, לעיתים מדובר בהפרשי ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, אותו נכנה במאמר זה חוק ההצמדה הרגיל ולעיתים מדובר בהפרשי ריבית והצמדה לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980, אותו נכנה במאמר זה חוק ההצמדה של הרשויות המקומיות.
יתרה מכך, הן סעיף 9 והן סעיף 15 לתוספת נושאים את השם הצמדה וזאת למרות שכל אחד מהם עוסק בנסיבות אחרות של הצמדה.
עורכת הדין רחל שחר, מומחית בתחום של היטלי השבחה, מפרטת מהם התשלומים הנוגעים להיטל השבחה אשר נושאים הפרשי ריבית ו/או הצמדה.
סעיף 4(4)(ג) לתוספת השלישית
סעיף 4(4)(א) לתוספת השלישית עוסק בזכות בעל המקרקעין לדרוש מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה לערוך שומת השבחה בכל עת וזאת במקרה בו הוועדה החליטה לדחות את עריכת השומה ממועד ההשבחה למועד מימוש הזכויות.
סעיף 4(4)(ב) לתוספת השלישית עוסק בסמכות לגבות אגרה בגין עריכת שומת השבחה במקרה כזה, שתשולם לוועדה המקומית.
סעיף 4(4)(ג) לתוספת קובע כי במקרה בו שולמה אגרה לפי סעיף 4(4)(ב) כאמור, אז יש לנכות את סכום האגרה מסכום ההיטל שחלה החובה לשלמו לפי שומת ההשבחה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום תשלומו ועד יום ניכויו.
כלומר, במקרה בו הוועדה החליטה לדחות את עריכת השומה ממועד ההשבחה למועד מימוש הזכויות ובעל המקרקעין ביקש לערוך את השומה לפני כן וכן שילם אגרה בגין עריכת שומה זו, אז יש לנכות את סכום האגרה מסכום השומה שנערכה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק ההצמדה הרגיל.
סעיף 9 לתוספת השלישית
סעיף 9 לתוספת השלישית, ששמו כאמור הינו הצמדה, קובע כך:
"עלה מדד המחירים לצרכן או מדד תשומות הבנייה שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בסמוך לפני המועד לתשלום ההיטל או כל חלק ממנו, לעומת מדד כאמור שפורסם בסמוך לפני תחילת התכנית, או אישור ההקלה או השימוש החורג, שבעקבותיהם חל ההיטל, יוגדל הסכום שהחייב בהיטל חייב בו, לפי שיעור העליה הנמוך ביותר של שני המדדים האמורים".
כידוע, בעוד שמועד עריכת שומת ההשבחה חל במועד ההשבחה, קרי, במועד בו אושרו התוכנית, או ההקלה, או השימוש החורג, אז מועד התשלום בפועל נדחה למועד מימוש הזכויות המושבחות, קרי, במועד מכר הזכויות, או מועד מתן אישור ההקלה, או מועד מתן אישור השימוש החורג, בהתאמה.
לפיכך, סעיף 9 לתוספת קובע כי יש להוסיף לסכום ההיטל, הפרשי הצמדה בהתאם לעליית מדד המחירים לצרכן או מדד תשומות הבנייה, לפי הנמוך מביניהם וזאת ממועד קביעת היטל ההשבחה, שחל כאמור במועד ההשבחה ועד למועד תשלום ההיטל, שחל כאמור במועד מימוש הזכויות.
סעיף 15 לתוספת השלישית
סעיף 15 לתוספת השלישית, שכאמור גם שמו הינו הצמדה, בדומה לסעיף 9 לתוספת, קובע כך:
"על תשלום ההיטל יחול חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980 (להלן – חוק ההצמדה) ויראו לעניין זה וועדה מקומית כאילו הייתה רשות מקומית כמשמעותה בחוק ההצמדה ואת ההיטל כאילו היה כלול בתוספת לחוק האמור".
כלומר, בעוד שסעיף 9 לתוספת מחיל הפרשי הצמדה בלבד ובהתאם למדד המחירים לצרכן או מדד תשומות הבנייה, סעיף 15 לתוספת מחיל הפרשי הצמדה וריבית וזאת בהתאם לחוק ההצמדה של הרשויות המקומיות.
סעיף 2(א) לחוק זה קובע כי "תשלום חובה שלא שולם תוך 30 ימים מהמועד שנקבע לשילומו, ישולם בתוספת תשלומי פיגורים".
תשלומי פיגורים מוגדרים בסעיף 1 לחוק זה, כך: "ריבית צמודה בשיעור של 0.5% לחודש, או בשיעור אחר כפי שקבעו שר הפנים ושר האוצר, ממועד החיוב בתשלום החובה עד יום שילומו, בהוספה או בהפחתה של הפרשי הצמדה".
כלומר, במידה ותשלום היטל ההשבחה לא ישולם על ידי הנישום במועדו, דהיינו, במועד מימוש הזכויות, אז תשלום זה ישא כעבור פיגור של 30 יום מעין קנס פיגורים, שהינו ריבית צמודה בשיעור של חצי אחוז לחודש, מהמועד שנקבע לתשלומו ועד למועד תשלומו בפועל.
עם זאת, סעיף 16 לתוספת השלישית מאפשר להפחית את קנס הפיגורים הנ"ל וזאת בנסיבות בהם הנישום נקט בהליכים לתקיפת היטל ההשבחה שהוטל עליו. סעיף זה קובע כך:
"בית משפט לעניינים מינהליים או וועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה הדנים בערעור או בערר בעניין היטל השבחה, או שמאי מכריע בהחלטתו בעניין כאמור, רשאים להפחית את תשלומי הפיגורים שבעל המקרקעין חייב בהם לפי הוראות חוק ההצמדה, בשל התקופה שבה התנהל ההליך לפניהם וכן רשאים הם, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, להפחית תשלומי פיגורים שבעל המקרקעין חייב בהם לפי הוראות חוק ההצמדה, כולם או חלקם, בשל תקופה נוספת".
כלומר, סעיף 16 לתוספת קובע כי גורם שיפוטי או מעין שיפוטי שדן בהליכים כנגד עצם החיוב בהיטל השבחה או גובה סכום היטל ההשבחה, מוסמך להפחית את קנס הפיגורים ביחס לתקופת ניהול ההליכים בפניו ואף ביחס לתקופה נוספת מעבר לכך.
סעיף 17 לתוספת השלישית
סעיף 17 לתוספת השלישית עוסק בנסיבות בהן על הרשות המקומית להחזיר היטל השבחה לאזרח וקובע כך: "הוחלט בהליכים לפי תוספת זו על הפחתת החיוב בהיטל או על ביטולו, יוחזרו הסכומים ששולמו מעבר למגיע, בתוספת תשלומי פיגורים כמשמעותם בחוק ההצמדה, וסעיף 6 לחוק ההצמדה לא יחול".
כלומר, סעיף זה עוסק בנסיבות בהן הנישום נקט בהליכים כנגד עצם החיוב בהיטל השבחה או כנגד גובה סכום היטל ההשבחה שהוטל עליו וזכה בהם. במקרה כזה, על הרשות המקומית להשיב לאזרח את הסכומים ששולמו על ידו ביתר בתוספת תשלומי פיגורים לפי חוק ההצמדה של הרשויות המקומיות, שכאמור הינם ריבית צמודה בשיעור של חצי אחוז לחודש וזאת מהמועד שבו סכום ההיטל העודף שולם על ידי האזרח ועד למועד בו הוא הוחזר לו.
זאת, לאור ע"א 2761/09 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים נ' הפטריארך היווני אורתודוכסי של ירושלים, בו קבע בית המשפט העליון כי המועד שממנו יש להוסיף תשלומי פיגורים הוא היום שבו שולם הסכום העודף על ידי האזרח ולא מהמועד בו ניתנה ההחלטה אשר קובעת ומצהירה שהאזרח שילם סכום עודף.
בהליך ת"ק 23390-05-18 סבין מרן נ' עיריית תל אביב, אשר התנהל בפני בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, נדון מקרה בו עיריית תל אביב השיבה לזוג אזרחים סכום היטל השבחה ששולם על ידם בצירוף הפרשי ריבית והצמדה לפי חוק ההצמדה הרגיל ולא לפי חוק ההצמדה של חוק הרשויות המקומיות.
התובעים בתיק זה הגישו בקשה לקבלת היתר בנייה בפני הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של עיריית תל אביב ונאלצו לשלם לה היטל השבחה בסך של כ-50,000 ₪ כתנאי לקבלת ההיתר וזאת בשל טענת עיריית תל אביב לפיה קבלת ההיתר מחייבת מתן הקלת בנייה.
התובעים לא ויתרו והגישו ערר לוועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה בתל אביב לגבי עצם החיוב בתשלום היטל ההשבחה. ועדת הערר קיבלה את הערר והחליטה לאשר את הבקשה לקבלת היתר בנייה ללא צורך במתן הקלה, לאחר שהיא הגיעה למסקנה לפיה היתר הבנייה המבוקש תואם את הוראות התכנית החלה על המקרקעין, ללא צורך במתן הקלה.
בעקבות זאת החליטה גם הוועדה המקומית על ביטול החיוב בהיטל השבחה, אולם היא החזירה לתובעים את סכום ההיטל כעבור 5 חודשים ממועד תשלומו בתוספת ריבית והצמדה לפי חוק ההצמדה הרגיל, בשיעור של 0.3%, לכל תקופת 5 החודשים. לדברי הוועדה, היה עליה לנהוג כך בהתאם להסכם הפשרה שאושר בתביעה הייצוגית בתיק ת"צ 54708-05-12 אסתר שלום נ' עיריית תל-אביב.
התובעים טענו שהוועדה המקומית הייתה צריכה להשיב להם את סכום ההיטל שלא לפי הסכם הפשרה הנ"ל, מאחר והוא לא חל בעניינם, אלא לפי חוק ההצמדה של הרשויות המקומיות, קרי, בתוספת ריבית צמודה בשיעור של 0.5% לכל אחד מ-5 החודשים ובסך הכל 2.5% ריבית לכל התקופה.
בית המשפט קבע שהסכם הפשרה הנ"ל אכן אינו חל בעניינם, מאחר והוא עסק במקרה שבו הצדדים ניהלו הליכי בירור בנושא שיעור הסכום לתשלום היטל ההשבחה, בעוד שבמקרה דנן מדובר בחיוב בהיטל השבחה שלא היה מוצדק מלכתחילה ואשר בוטל במלואו בדיעבד לאחר הגשת ערר.
לפיכך, במקרה כזה יש להשיב את סכום ההיטל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי סעיף 17 לתוספת השלישית, כלומר, בהתאם לתשלומי הפיגורים לפי חוק ההצמדה של הרשויות המקומיות.
אלו המקרים שבהם יש להוסיף הפרשי ריבית ו/או הצמדה לתשלומים הונגעים להיטלי ההשבחה…