כדי להטיל היטל השבחה כדין, על
הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לפעול בהתאם להוראות התוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה וכן בהתאם להנחיות הפסיקה שניתנו לגבי הוראות אלו.
כלומר, הוראות התוספת השלישית לחוק והנחיות הפסיקה מגדירות ותוחמות למעשה את גבולות גזרת הפעולה של הוועדה המקומית, כך שכל חריגה של הוועדה מהן מהווה פעולה
בחוסר סמכות.
במקרה הצורך, ניתן לתקוף ולבטל את החלטתה החורגת מסמכות של הוועדה המקומית וזאת בהתאם למספר חלופות ובהן הגשת
בקשה לתיקון השומה בפני הוועדה המקומית, הגשת בקשה למינוי
שמאי מכריע,
ערעור על היטלי השבחה על ידי הגשת ערר בפני וועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה ואף ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים.
תנאים להפעלה כדין של סמכות הרשות המקומית להטיל היטל השבחה
כלומר, מדובר בשני תנאים מצטברים שקשורים זה בזה ונובעים זה מזה: תנאי אחד, בדבר עליית שווי המקרקעין ותנאי השני, בדבר אישור תכנית, או הקלה או שימוש חורג, כאשר התנאי השני נובע מהתנאי הראשון.
במידה והתקיים רק תנאי אחד מבין שני התנאים הללו, לא תחול חבות בהיטל השבחה. לפיכך, אם אושרו תכנית, מתן הקלה או התרת שימוש חורג מבלי ששווי המקרקעין עלה כתוצאה מכך, אזי לא יוטל היטל השבחה. כמו כן, אם שווי המקרקעין עלה, אך זאת לא כתוצאה מאישור תכנית, הקלה או שימוש חורג, אזי גם במקרה כזה לא תוטל חבות בהיטל השבחה.
החבות בהיטל ההשבחה בכל מקרה ספציפי נקבעת אף היא על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ועליה גם מוטל הנטל להוכיח ששני התנאים הללו אכן התקיימו.
כלומר, שאירעה עליית שווי המקרקעין ושעלייה זו נובעת מאישור תכנית, הקלה, או שימוש חורג. במידה והוועדה הטילה היטל השבחה מבלי להוכיח ששני התנאים הללו אכן התקיימו, אזי המדובר בהטלת היטל השבחה תוך חריגה מסמכות.
החוק גם מגביל את סמכות הוועדה בכל הקשור לאופן קביעת סכום החיוב בהיטל ההשבחה, כך שעליו להיות בשיעור הקבוע בשומת ההשבחה שנערכה לפי הוראות סעיף 4 לתוספת השלישית לחוק, או בשיעור הקבוע בלוח שומה כאמור בסעיף 5 לתוספת השלישית לחוק.
במידה והתעוררה מחלוקת בעניין זה, סכום החוב צריך להיות בהתאם להכרעה שניתנה במחלוקת זו וזאת בהתאם להחלטת השמאי המכריע, וועדת הערר או בית המשפט, לפי העניין. כך קובע סעיף 13א לתוספת השלישית לחוק.
סעיף 4 לתוספת השלישית לחוק קובע שעל שמאי המקרקעין של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לקבוע את
גובה היטל ההשבחה בהתאם לשומה שתיערך על ידו לפי יום אישור התב"ע / ההקלה / השימוש החורג. במידה והשומה נערכה על ידי השמאי שלא ליום זה, אזי המדובר לכאורה בחריגה מסמכות.
כאשר מדובר בהשבחה שנוצרה בעקבות אישור תכנית, הוועדה המקומית רשאית לדחות את מועד עריכת שומת ההשבחה עד למועד מימוש הזכויות במקרקעין שבהם חלה ההשבחה.
במידה והוועדה לא החליטה לדחות את מועד עריכת השומה כאמור, עליה לערוך לוח שומה לתכנית שאושרה, בהתאם לחוות הדעת של שמאי המקרקעין שלה ובו יפורטו המקרקעין שהושבחו עקב אישור התכנית ושיעור השבחתם וזאת כאמור בסעיף 5 לתוספת השלישית לחוק.
את לוח השומה יש להציג במשרדי הוועדה המקומית ובמשרדי הוועדה המחוזית תוך חצי שנה מיום אישור התכנית וזאת כאמור בסעיף 6 לתוספת השלישית לחוק.
במידה ולוח שומה לא יוצג תוך חצי שנה מיום אישור התכנית, יחשב הדבר כהחלטת הוועדה המקומית על דחיית השומה עד למימוש הזכויות. במידה ולוח השומה הוצג, הוועדה המקומית תהיה רשאית אז גם להורות על רישום הערות אזהרה בטאבו לגבי חובת בעלי מקרקעין הכלולים בלוח לשלם את ההיטל.
אבל, בפועל, הוועדות המקומיות לא נוהגות בדרך כלל להטיל על שמאי המקרקעין שמטעמן לערוך מראש שומות לכל המקרקעין שהתכנית המשביחה חלה עליהן, אלא הן נוהגות להמתין עד שהבעלים של המקרקעין יבקש לממש את הזכויות.
עורכת הדין רחל שחר וצוות המשרד משקיעים מאמצים רבים על מנת לעדכן את האתר בהתאם להוראות החוק והפסיקות העדכניות. היה ולא מצאת מענה לשאלותיך בנוגע לסמכותיה של הרשות המקומית להטיל היטלי השבחה, אנו מזמינים אותך
ליצור קשר בפורום או בטלפון.
עורכת הדין רחל שחר מסבירה מהם התנאים העיקריים להפעלה כדין של סמכות הרשות המקומית להטיל היטל השבחה…
